יעילות הבופר

האפקטיביות של כל בופר בהתנגדות לשינוי pH תלויה ביחס הריכוזים בין החומצה החלשה והבסיס המצומד שלה, או הבסיס החלש והחומצה המצומדת שלו, וכן בריכוזים המוחלטים שלהם. טווח הבופר הוא טווח ה-pH שבולם עלייה או ירידה משמעותית ב-pH בעת הוספת חומצה או בסיס. הטווח נמצא בין יחידה אחת מעל ה-pKa ליחידה מתחת.

לכן, כדי להוות בופר אפקטיבי, על היחס בין החומצה החלשה והבסיס, או הבסיס החלש והחומצה, להיות בין 10 ל-1 ובין 1 ל-10. ניתן לפתור את משוואת הנדרסון-האסלבאך כדי לתמוך בערכים אלה. אם ריכוז החומצה גבוה פי 10 מזה של הבסיס, ה-pH יהיה נמוך ביחידה אחת מה-pKa.

לעומת זאת, אם ריכוז הבסיס גבוה פי 10 מהחומצה, ה-pH יהיה גבוה ביחידה אחת מה-pKa. שיא האפקטיביות של הבופר נמצא במרכז טווח הבופר שלו, כשריכוז החומצה החלשה והבסיס המצומד שווים זה לזה, וה-pH שווה ל-pKa. ככל שההבדל בין כמויות החומצה החלשה והבסיס גדל, אפקטיביות הבופר פוחתת.

לכן, בופר A, המכיל 1 מולר של חומצה אצטית ואצטט, יהיה אפקטיבי יותר מבופר B, המכיל 0.1 מולר חומצה אצטית ו-1 מולר של אצטט. הריכוז המוחלט של חומצה חלשה ושל הבסיס קובעים גם את אפקטיביות הבופר. ככל שריכוז החומצה או הבסיס החלשים גדל, הם יכולים לנטרל יותר חומצה או בסיס חזקים.

לכן, בופר עם 1 מולר של חומצה פורמית ו-1 מולר של פורמט, הוא אפקטיבי יותר מבופר עם 0.1 מולר של כל אחד מהם. קיבול הבופר הוא כמות